למה אנחנו מגיבים בעוצמה דווקא מול האדם שאנחנו הכי אוהבים?
לפעמים מספיק משפט אחד, מבט או שתיקה של בן או בת הזוג כדי לעורר בנו תחושה חזקה של דחייה, פחד או בדידות. אנחנו עשויים להגיב בכעס, להסתגר או לחפש שוב ושוב אישור לכך שאוהבים אותנו ולא תמיד ברור לנו למה התגובה כל כך עוצמתית. הרי מדובר באירוע קטן.
אחת הדרכים להבין את התגובות האלה היא באמצעות תיאוריית ההתקשרות, שמציעה להתבונן בקשר שבין חוויות הילדות שלנו לבין הדרך שבה אנחנו יוצרים ומנהלים קשרים זוגיים בבגרות.
תיאוריית ההתקשרות – הקשרים הראשונים שמעצבים אותנו
תיאוריית ההתקשרות, שפיתח הפסיכואנליטיקאי ג'ון בולבי, מתארת את הצורך האנושי הבסיסי בקשר בטוח עם דמויות משמעותיות בחיינו.
כתינוקות וכילדים צעירים אנחנו תלויים במבוגרים שמטפלים בנו. אנחנו זקוקים לא רק למזון ולהגנה פיזית, אלא גם לנוכחות, לנחמה ולתחושה שיש מי שרואה אותנו ומגיב לצרכים שלנו.
מתוך חוויות חוזרות של קרבה, זמינות ותגובה למצוקה, אנחנו מתחילים לפתח ציפיות לגבי מערכות יחסים: האם אפשר לסמוך על אחרים? האם מותר לי לבקש עזרה? האם אהיה אהוב גם כשקשה לי? החוויות האלה עשויות להשפיע על האופן שבו אנחנו מתנהלים בקשרים קרובים גם שנים רבות לאחר מכן.
חשוב לזכור: דפוסי ההתקשרות אינם נקבעים באופן סופי בגיל שנתיים, והילדות אינה הגורם היחיד שמשפיע על הזוגיות שלנו. גם חוויות מאוחרות, מערכות יחסים משמעותיות ונסיבות החיים מעצבות את הדרך שבה אנחנו חווים קשר.
מה אנחנו מביאים איתנו אל תוך הזוגיות?
כאשר אנחנו נכנסים למערכת יחסים זוגית, אנחנו מביאים איתנו לא רק את האישיות, הערכים והחלומות שלנו, אלא גם ציפיות ורגישויות שהתפתחו לאורך החיים. אדם שחווה בעבר קשרים לא יציבים עשוי להיות רגיש במיוחד לסימנים של התרחקות. לעומתו, אדם שלמד להסתדר לבדו ברגעי מצוקה עשוי להתקשות לבקש תמיכה או לחשוף פגיעות. לדוגמה, כאשר בן הזוג אינו עונה להודעה במשך כמה שעות, אדם אחד עשוי לחשוב שהוא עסוק ולהמשיך בשגרת יומו, אדם אחר עשוי לחוות את אותה שתיקה כסימן לכך שמשהו בקשר השתנה, כתוצאה מכך תעלה בו חרדה שביא עימה צורך דחוף לקבל אישור שהכול בסדר. האירוע זהה, אבל המשמעות הרגשית שלו שונה.
אין פירוש הדבר שכל תגובה שלנו נובעת מהילדות. לפעמים החשש או הכעס קשורים גם למה שמתרחש במערכת היחסים בהווה. לכן חשוב להתבונן גם בהיסטוריה האישית וגם במציאות הזוגית הנוכחית.
דפוסי התקשרות בזוגיות – למה אנחנו מגיבים אחרת לקרבה ולריחוק?
נהוג לתאר כמה דפוסי התקשרות מרכזיים. אלה אינן אבחנות או תוויות קבועות, אלא דרכים להבין נטיות רגשיות והתנהגותיות בקשרים קרובים.
- התקשרות בטוחה – אנשים בעלי נטייה להתקשרות בטוחה מסוגלים בדרך כלל לחוות קרבה ואינטימיות, לבקש תמיכה ולהעניק אותה, תוך שמירה על תחושת עצמאות. גם הם חווים קנאה, פחד או קונפליקטים, אך לרוב יכולים להתמודד עם קשיים מבלי לחוות כל מחלוקת כאיום על הקשר.
- התקשרות חרדתית – אדם בעל נטייה להתקשרות חרדתית עשוי להיות רגיש במיוחד לסימנים של ריחוק או דחייה. הוא עשוי להזדקק לאישורים חוזרים לכך שאוהבים אותו, לחשוש מנטישה או להתקשות להירגע כאשר בן או בת הזוג זקוקים למרחב ומאחורי ההתנהגות עשוי להסתתר צורך עמוק בביטחון ובידיעה שהקשר יציב.
- התקשרות נמנעת – אדם בעל נטייה להתקשרות נמנעת עשוי להרגיש בטוח יותר כאשר הוא שומר על עצמאות ומרחק רגשי מסוים. ברגעי מתח או קונפליקט הוא עשוי להסתגר, להמעיט בשיתוף רגשות או להעדיף להתמודד עם הקושי לבדו. אין פירוש הדבר שאינו זקוק לאהבה או לקרבה. לעיתים ההתרחקות היא דרך מוכרת להתמודד עם תחושת פגיעות.
דפוסים אלה יכולים להתבטא בעוצמות שונות ולהשתנות בהתאם לקשר ולנסיבות. ישנם גם דפוסי התקשרות מורכבים יותר.
כשהדפוסים שלנו נפגשים – המעגל הזוגי
אחד המקומות שבהם דפוסי ההתקשרות באים לידי ביטוי הוא בזמן קונפליקט. דמיינו זוג שבו אחת מבנות הזוג רגישה מאוד לריחוק, בעוד בן זוגה מתקשה להתמודד עם עימותים רגשיים. כאשר היא מרגישה שהוא מתרחק, היא מנסה להתקרב באמצעות שאלות, דרישות ולעיתים גם ביקורת. הוא מרגיש מוצף, ולכן נסגר ומתרחק עוד יותר. ההתרחקות שלו מגבירה את החרדה שלה, והתגובה שלה מגבירה את הצורך שלו להסתגר.
כך נוצר מעגל זוגי שלילי, שבו כל אחד מנסה להגן על עצמו, אך בלי להתכוון מגביר את המצוקה של האחר.
במקום לראות זה את זו כאויבים, אפשר להתחיל לזהות את המעגל המשותף ולשאול: מה כל אחד מאיתנו מרגיש וצריך ברגעים האלה?
האם הזוגיות יכולה להיות חוויה מתקנת?
אחד הרעיונות המעודדים בגישת ההתקשרות בזוגיות, הוא שאפשר לפתח תחושת ביטחון גם בבגרות. קשר זוגי שיש בו נוכחות, הקשבה, אמפתיה ויכולת לתקן אחרי פגיעה עשוי לאפשר לנו לחוות קרבה באופן שונה ממה שהכרנו בעבר. מי שחושש מנטישה יכול ללמוד בהדרגה שלא כל מרחק מעיד על אובדן הקשר. מי שמתקשה להישען על אחרים יכול לגלות שאפשר לבקש תמיכה בלי לוותר על עצמאותו.
השינוי אינו מתרחש באופן אוטומטי, ולא כל מערכת יחסים היא בהכרח מרחב בטוח. הוא דורש נכונות הדדית, אחריות ויצירת חוויות חוזרות של אמון.
איך טיפול זוגי בגישת ההתקשרות יכול לעזור?
בטיפול זוגי בגישת ההתקשרות אנחנו מתבוננים בדפוסים שכל אחד מבני הזוג מביא לקשר באופן חומל, מכיל ומקבל, ומבינים ביחד איך הם משפיעים זה על זו, אנחנו לומדים לזהות מה מפעיל אותנו ברגעי קושי, אילו פחדים וצרכים מסתתרים מאחורי התגובות שלנו ואיך אפשר לבטא אותם בדרך שמאפשרת יותר בטחון וקרבה.
המטרה אינה להאשים את ההורים או לחפש אשמים בתוך הזוגיות, אלא להבין את הסיפור הרגשי שלנו ולגלות שיש לנו אפשרות לכתוב את המשכו אחרת. אנחנו יוצרים ביחד בטחון בקשר הזוגי. העבר שלנו משפיע על הדרך שבה אנחנו אוהבים, אבל הוא לא חייב לקבוע את עתיד הזוגיות שלנו.
אני תמר לרר, ואני מלווה זוגות בתהליכים של הבנת דפוסי התקשרות, חיזוק הביטחון הרגשי ויצירת קשר זוגי קרוב ומיטיב. אם אתם מרגישים שתגובות מוכרות חוזרות ומרחיקות ביניכם, אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר ולבדוק יחד כיצד אפשר להתחיל ליצור שינוי.